<h1>סנהדרין פכ"ה</h1>
<h2>דף קיב:</h2>
הענין השני אם שלחו לו ב"ד ובא וקבל לדון לפניהם והודה חובו לבעל דינו וגם בקש מהם לקבוע לו זמן לפרעו ונתנוהו לו, אם עמד ולא בא לפניהם אחר אותו זמן ואף לא פרע חובו לזמן שבקש מהם, מיד כותבין אדרכתא על נכסיו, וכן פסק ה"ר משה ז"ל [מלוה פכ"ב ה"א] שעושין אותה בין על המטלטלין בין על הקרקעות, שלא מצינו זמן תשעים יום אלא על מי שטוען אתינא ומרענא לשטרא. אבל אין מנדין אותו כלל שהרי בא לפניהם ושמע את דינו ואין זה הפקרותא, וממונא הוא שהוא נשמט מלפרוע, וכיון שהורדנו אותו בהם אין לנו לנדותו כלל. אבל אם בא וקבל לדון לפניהם וחייבוהו ואמרו לו צא תן לו ומרד על פיהם, דאיתיה גברא דלא צאית דינא, אם מצאו הב"ד נכסים ללוה מטלטלין או קרקעות כותבין לו עליהם מיד אדרכתא, וכדעבד רבה בר שילא לרבא [כתובות ק"ד ע"ב] דא"ל זיל הב לה כתובתה, וכי לא אשגח בה כתב אדרכתא אנכסיה. וכן פסק הר"ר משה ז"ל [מלוה כ"ב ע"א]. ובזה כמו כן אין מנדין אותו, כיון שבא לפניהם, ואע"פ שמרד שלא להשלים פרעונו, דהא נמי ממונא הוא ולא הפקרותא וכיון שעשינו האדרכתא והמלוה הוא פרוע אין לנו שוב לנדותו. אבל אם לא מצאו לזה המורד והסרבן לקבל דינו לא קרקעות ולא מטלטלין ואף הוא לא רצה לטעון שאין לו במה לפרוע אלא שמורד ואומר לא אעשה מצותכם ולא אפרענו לבעל חוב, בהא ודאי מתרין בו שני וחמישי ושני ואחר כך מנדין אותו ועומד בנידויו עד שיתן לו הלואתו או שיטעון שאין לו כלום ויקבל שבועתו כראוי. ואם עמד שלשים יום בנדוי ולא תבע את נדויו מנדין אותו שלשים, ואם עמד בהם מחרימין אותו, וכדגרסינן במועד קטן מנדין לאלתר ושונין לאחר שלשים ומחרימין לאחר ששים, ופליג עלה רב חסדא ואמר שאין מנדין אותו עד שיתרו בו שני וחמישי ושני, ופסקינן כרב חסדא, והני מילי לממונא אבל לאפקרותא לא, והאי ענינא ליתיה אפקרותא שהרי בא לפניהם ושמע מצותם, וממונא הוא שהוא נשמט מלפרוע. ואחר שאין אנו מוצאין לו ממה יפרע המלוה משהינן ליה בנדויו עד דפרע למלוה, וכן פסק ה"ר משה ז"ל בספר משפטים
